שחברי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 4 ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד") בכפוף לאפשרות שבית המשפט יוכל אף לדחות את התביעה בדרך דיונית זו.

התובע יליד שנת 1982 נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 6.7.09.

על פי הנטען בכתב התביעה וכעולה מסיכומי התובע, התובע ישב במושב האחורי מאחורי הנהג, כאשר לפתע אבן מבחוץ נזרקה לכיוון חלון המכונית בה ישב התובע וניפצה את החלון. כתוצאה מכך, התובע נפצע מחתיכות זכוכית שפגעו בפניו ובצווארו.

אין טענה לנכות כתוצאה מהתאונה. לטענת התובע, כתוצאה מהפגיעה הוא נזקק לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ובקופת חולים, נגרמו לו הוצאות רפואיות ונסיעות וכן נזקק לעזרת אימו. יתרה מזאת, התובע שהינו מורה בבית ספר יסודי נהג לעבוד בעבודות מזדמנות בחופשת הקיץ של בית הספר ועל כן על אף שהמשיך לקבל משכורת, נמנעה ממנו האפשרות להגדיל הכנסתו בחודשי הקיץ מעבודות נוספות ולפיכך מבקש פיצוי גם בשל כך. בנוסף, מבקש פיצוי מקסימאלי על פי התקנות בגין כאב וסבל.

הנתבעת אינה מכחישה את אירוע התאונה ולטענתה בדקה עם העירייה ואכן במקום הנטען בוצעו עבודות במועד נשוא התביעה. יחד עם זאת לטענת הנתבעת, בין אם האבן הושלכה לכיוון הרכב במתכוון ובין אם לאו, אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ועל כן דין התביעה להידחות. בנוסף, טוענת הנתבעת, כי טענות התובע באשר לנזקים שנגרמו לו מופרזות. התובע לא אושפז, לא הוכיח שנגרמו לו הפסדי שכר ופגיעתו לא הצדיקה עזרת צד ג' כנטען.

דיון ומסקנות

לאחר בחינה ושקילה של טענות הצדדים, אני קובעת שדין התביעה להידחות וזאת מהטעם שנסיבות התרחשות התאונה כפי שמפורטות בכתב התביעה ובסיכומי התובע אינן עונות להגדרה של תאונת דרכים.

גרסת התובע כפי שמופיעה בכתב התביעה היא, שנפגע כתוצאה מכך שאבן נזרקה על חלון הרכב בסמוך למושבו, החלון התנפץ וכתוצאה מכך נפצע מהזכוכית שפגעה בפניו ובצווארו.

על פי הגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, תאונת דרכים היא מאורע בו נגרם לתובע נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

כלומר, על התובע הנטל להוכיח שהנזק שנגרם לו הינו כתוצאה משימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ולא שהרכב שימש רק כזירה.

כנקודת מוצא אניח שהאבן לא הושלכה מתוך כוונה לפגוע ברכב בו נסע התובע או בתובע עצמו. שהרי ברי, כי לו הושלכה האבן מתוך מטרה לפגוע בתובע או ברכב, שהרי אז יחול החריג בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, קרי שלא ייראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום לנזק לגוף או לרכוש של אותו אדם והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו. כאן אין חולק שאם האבן הושלכה בכוונה, אזי הנזק נגרם כתוצאה מהמעשה עצמו קרי ניפוץ שמשת הרכב על ידי האבן, שכן כאמור התובע נפצע מהזכוכיות.

כפי שטענה הנתבעת, אותה עת בוצעו עבודות באיזור וייתכן שבשל כך אחת האבנים הושלכה בטעות במהלך ביצוע העבודות, או נהדפה על הרכב בו נסע התובע.

מקרה דומה נידון במסגרת רע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים יונאן ואח'. התובעים שם נפגעו ונגרם להם נזק גוף כתוצאה מכך שסלעים נחתו על רכבם שעה שהיו בתוך הרכב במהלך נסיעה לאחר שהסלעים עפו מעוצמת פיצוץ יזום שבוצע בכביש. בית המשפט השלום שדן בתיק קבע שמדובר בתאונת דרכים. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על קביעה זו נדחה והעניין הגיע לבית המשפט העליון במסגרת דיון נוסף. בדיון הנוסף קבע כב' השופט א. רובינשטיין, כי הנסיבות בהן נפגעו התובעים אינן עונות להגדרה של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, זאת מאחר והרכב בו נסעו התובעים היווה רק זירה לאירוע, מאחר ולא ניתן לאתר כל קשר ממשי בין התרחשות הנזק לשימוש ברכב. עוד קבע כב' השופט רובינשטיין, כי הסיכון אליו נחשפו התובעים, אינו מיוחד למשתמשים ברכב והוא יכול להתרחש בכל מקום בו מצויים בני אדם. עוד נפסק, כי הסלעים, אינם מהווים חלק אינטגרלי מהמכלול התחבורתי שבדרכם של הנפגעים והם אלמנט זר לסביבה התחבורתית. ההסתברות שסלעים ינחתו בכביש זהה להסתברות שסלעים ינחתו בשכונת מגורים או בכל מקום אחר. לפיכך, קובע כבוד השופט רובינשטיין שאין המדובר בסיכון ייחודי לעוברי דרכים הנובע משימוש ברכב ועל כן האירוע אינו נופל להגדרת תאונת דרכים ועל הנפגע להגיש תביעתו על פי פקודת הנזיקין.

הנסיבות בעניינו דומות. התובע נפגע כתוצאה מהשלכת אבן על הרכב שניפצה את חלון המכונית ולא עקב השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. המונח "עקב" בחוק מצביע על קיומו של קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב מנועי לבין נזק הגוף שנגרם כתוצאה מכך. בעניינו לאור תיאור הנסיבות על ידי התובע בכתב התביעה, הרכב שימש כזירה בלבד ואין קשר בין התרחשות הנזק לבין השימוש ברכב. השלכת אבן על רכב אינה בגדר סיכון אופייני לנסיעה ברכב ואינה נכללת בין הסיכונים של שימוש ברכב. באותה מידה יכול היה התובע להיפגע מאבן שהייתה מושלכת לכיוונו גם אם היה הולך רגל באותה עת ולא נוסע ברכב.

על כן אני קובעת שהתאונה אינה נופלת להגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד ולפיכך בנסיבות אלו דין התביעה להידחות.

מאחר והצדדים הסכימו לניהול התיק על דרך הפשרה, אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו. בנסיבות העניין לאור הזמן השיפוטי שנחסך, ניתן פטור מיתרת אגרה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: